סיפור שבועי #7: מה הקשר בין הכנת פופקורן לתכנון בחיים שלנו?

זה לא סיפור על מתכונים. אז תישארו איתי עד הסוף😄

למי מכם יצא לקחת מתכון של עוגה שאתם ממש אוהבים, לעקוב אחרי ההוראות ולהכין אותה?

אם הכנתם פעם עוגה והיא יצאה טעימה אז בטח אמרתם לעצמכם: "וואו זה ממש טעים, בא לי להכין אותה שוב מתישהו". ואתם משכפלים את ההצלחה שלכם ועוקבים שוב אחרי אותו המתכון ומכינים את אותה העוגה, רק שהפעם שמתם קצת פחות סוכר ושכחתם את העוגה 2 דק יותר בתנור כי הייתם עסוקים במשהו אחר בזמן אפיית העוגה.

לי זה קרה אתמול עם עוגיות מזרחיות. אותו המתכון שאני כל הזמן משתמשת אך שמתי מלח לפי העין והשארתי אותם יותר מדי זמן בתנור ככה שרובן יצאו לא אכילות.

בערב הכנתי בפעם הראשונה פופקורן בסיר. שמתי גרעינים, שמן כמו שצריך רק... לא תואם את גודל הסיר ככה שהפופקורן יצא מעולה וטעים וזה הסתיים גם בזה שחלק מהפופקורן עף על הכיריים.

השתלטתי על הסיטואציה ולמזלי זה לא הסתיים בזה שכל הרצפה נהייתה מלאה בפופקורן.

ואז לרגע התבאסתי ואמרתי "אוף, אני לא יכולה לעשות משהו מחוץ לאזור הנוחות שלי בפעם הראשונה ושהוא יצליח לי", שניסיתי להכין פופקורן בסיר בפעם הראשונה וזה יצא לי לא במתוכנן יותר מדי עד שזה גלש מהסיר.

ואז אבא בא אליי ואמר לי: "תראי איך את מתמידה כבר כמה חודשים במשהו שהתחלת בפעם הראשונה במרץ 2024: ללמד ספרדית אונליין, וזה מצליח לך!".

זה העלה בי חיוך. הכניס אותי לפרופורציה בנוגע לרצון להצלחה והמרדף האין סופי של הישגיות. נתן לי בהירות על השאלה שאני מסתובבת איתה כבר כמה ימים: "האם כאשר אנחנו מתכננים את החיים שלנו לפי: מטרות + תוכנית יישום= הגעה להגשמת המטרה. המשוואה הזו היא בהכרח מה שתוביל אותנו ליצור דברים משמעותיים בחיינו?

אני הכי בעד לחלום בגדול, לשאוף לעשות דברים בחיים בהם אנחנו מרגישים משמעותיים. אך הבנתי עם עצמי השנה שכאשר אני לא מתכננת מראש, אלה יוצרת תוך כדי תנועה בחיים שם אני מעיזה לפעול, ליצור מ-0 מהמקום בו הפוטנציאל שלי קיים. לא בכל סוף שנה, אך כן לפעמים יוצא לי לעצור ולכתוב מטרות לכבוד השנה שמגיע. וזה תמיד אותו סגנון של מטרות/חלומות שנרשמו על דף בגדול מדי, לא ספציפי ולא ריאלי כמו: בשנה הקרובה אני אטוס לקובה!.

השנה במרץ 2024 התחלתי לסלול את דרכי בבנייה של עסק ללמד ספרדית אונליין. וזה מפחיד שיש המון אי וודאות באופק, אך יותר מזה מרגש אותי שאני יכולה ליצור תוך כדי תנועה.

מה ששנת 2024 לימדה אותי זה: "שאני לא צריכה את המרדף אחרי התכנון בשביל ליצור בחיים".

זה רק מכניס אותי למרדף אחרי הישג ואני רוצה להנות מהרגע של היצירה עצמה. זה גם מה שעוזר לי להתמיד בעשייה שלי ברגעים שקשה, ליצור לגמרי מ-0 ולתת מקום לאינטואיציה ולמה שרוצה להיווצר מתוכי מקום. ואם כבר לתכנן, אז בזמן ובקצב שלי.

השנה אומנם התחלתי את הדרך המקצועית העצמאית שלי לבד ועל הדרך שילבתי כוחות עם אחותי קארין שהפכה לשותפה שלי והרמנו ביחד קורס ספרדית למתחילים ברילוקיישן-HERMANAS, ובחודשים האחרונים התחלתי להיפגש עם חברה שמבינה באסטרטגיות שיווק וחברה מהילדות שהיא הציירת הכי כישרונית שאני מכירה שעוזרת לי עם עיצוב של לוגו, אנחנו מדברות גם על רעיונות ועל חלומות ובכל שיחה איתה הרעיונות שיש לי ואני רוצה להוציא לפועל מקבלים את המקום שמגיע להם ואני מתמלאת בהשראה ליצור.

אני רוצה להגיד תודה לחברות ומשפחה שלי שתומכים בעשייה שלי ולעצמי שאני תמיד מוצאת סיבה לא לוותר וגם לתת מקום לקושי כי הוא חלק בלתי נפרד מהדרך.

ולהגיד תודה לתלמידים שלי, שזו זכות לצאת איתם למסע לימודי בשפה הספרדית.

ותודה לא.נשים שהצטרפו ל "לקהילת לחלום בספרדית אוניברסלית" שהולכת ומתרחבת לה וכל שישי אני שולחת טיפ בשפה הספרדית שאני מקליטה בווידאו. קהילה בקבוצת וואטסאפ שהיא חלק מהחלום שלי שמי שחולם לדעת להתבטא בספרדית יוכל להגשים אותו.

קשה לסכם שנה שלמה שעדיין חיה בתוכי. אך אני כן אשאיר אתכם עם קישור לשיר וציטוט ממנו שאני הכי אוהבת שקצת משקף את החודשים האחרונים בחיי: Masterpiece- By Jessie J

"I still fall on my face sometimes, and I can't color inside the lines.

Cause I'm perfectly incomplete, I'm still working on my masterpiece".

נתראה בסיפור הבא בשנת 2025

מאת: דניאל מישאלי