סיפור שבועי #9: על ניסוי וטעיה, וכישלונות שמקרבים להצלחה

השבוע לימדתי את עצמי מ-0 איך לתפעל דף נחיתה. זו לא הפעם הראשונה שאני בונה דף נחיתה, אך זו פעם ראשונה שאני בונה דף נחיתה עם טופס הרשמה וכותבת מייל עם קישורים שיישלחו אוטומטית לאנשים שהתעניינו בקורס ספרדית.

זה לא היה לי קל. לא למדתי תכנות ,שיווק או כל מה שקשור לעיצוב חווית משתמש. אבל אם יש משהו חזק שהחיים לימדו אותי, זה להעז, להתנסות, להתעקש, לחקור ,להסתקרן, ולא לחשוב שאני פחות משכילה /פחות חכמה ממישהו שלמד באוניברסיטה או מכללה.

אני אומרת את זה, כי יש אנשים שלמדו באקדמיה ומשהו בשיח שלי עם חלקם לאחרונה מרגיש לי פחות אינטליגנטי. אינטראקציות שמזכירות לי חוויות מהתיכון, של ניצול הידע שנתתי לבנות מהתיכון, והציגו אותו כשלהן.

לאחרונה אני מרגישה שאני לומדת מחדש איך להאמין ביכולות שלי. לתת מקום למי שאני באמת להיות. מבלי להטעות את עצמי בלחשוב, שזה שאני מביעה את עצמי בביטחון ונותנת מקום לאוטנטיות שבי לקרון, זה להיות מעל אחרים. החיים אינם אור וחושך. יש המון צבעים בין לבין ולא משנה כמה שנים של הדחקה הם תמיד יבצבצו בין הסדקים.

לאונרד כהן המוכשר פעם אמר:

"Ring the bells that still can ring

Forget your perfect offering

There is a crack, a crack in everything

That's how the light gets". (Leonard Cohen)

היופי בטבע הוא ששום דבר אינו מושלם, אלה מקורות הטבע משלימים אחד את השנייה.

נהר בלי אדמה (מקום לזרום בתוכו) לא יהיה לו מסגרת, עומק, נתיב להיות בתנועה. הוא פשוט התפרס ללא כיוון.

עץ ללא אדמה להכות בה שורשים, יהיה ללא חיים. לא יהיה לו איך לקבל את המינרלים שהוא צריך כדי לצמוח. וגם היופי הכי יפה בעצים הוא שהם אבסטרקטיים. לא סימטריים כי שום דבר אינו מושלם, וזה מה שהופך אותו לשלם.

ניסוי וטעיה אני פוגשת המון באינטראקציה עם אנשים חדשים שאני מנסה לראות אם יש איתם מקום ליצירת קשר. זה קשה לבנות אמון, לתת מקום להכיר באמת. אך אני באמת מאמינה שאנשים הם טובים עד שהם מוכיחים לי אחרת. אני באה עם לב פתוח, והרבה פעמים יש אנשים שמונעים מצל שרוצה להצל על האור שלי. ואולי אני נכשלת ברגע שהם מתקרבים יותר מדי ונכשלתי בשיקול דעת להכניס אותם לחיי, כי אני לא חושבת על זה בדרך כלל. מי חושב על: האם אנשים מתקרבים אלייך מתוך אינטרס?

וההצלחה שלי היא להצליח לזהות את זה בזמן, ולבחור להתרחק ממי שבא להצליל אותי.

אני בחיים לא אבין מה מניע אנשים לפעול מתוך רצון לא להתחשב באחרים.

ואני רק מאחלת להם להבין יום אחד שהקשיים שלנו לא נעלמים, הם רק מלמדים אותנו לנתב בין שבילי החיים.

משאירה אתכם עם לינק של השיר Anthem של לאונרד כהן היקר:

Anthem- by Leonard Cohen

נתראה בסיפור שבוע הבא,

מאת: דניאל מישאלי