סיפור #2 שורשים באוויר: רילוקיישן סולו מעיניה של יוצרת

"הרעיון הזה של רילוקיישן תמיד היה לי בראש. מאז שאני זוכרת את עצמי. טיילתי בהרבה מקומות לבד, אבל לא היה לי מקום שהגעתי אליו ואמרתי: וואלה, פה בא לי לחיות!". סיפרה לי צליל מלכא בשיחה שלנו על טיולי סולו בתור אישה בעולם, על יצירה, יזמות ועל המסע שלה שהביא אותה להחליט לעשות רילוקיישן לליסבון, פורטוגל.

ישר אחרי הצבא, בגיל 20 היא טסה לארצות הברית לעבוד בתור אופר (מטפלת של ילדים). במשך שנה שמרה על ילדים, הכירה חברות לחיים והתאהבה בחיים בחו"ל. זה היה הכי קרוב לרילוקיישן עבורה בזמנו.

מאז היא חזרה כמה פעמים לארצות הברית וממש רצתה לגור שם, אך הבירוקרטיה בעייתית וארוכה. וגם היא לא מאלו שאפשר לסגור בכלוב, גם אם זה זמני עד שמקבלים אישור חוקי להישאר, היא אוהבת את החופש שלה. כבר שנים שצליל מסתובבת בעולם בטיולי סולו. אז שאלתי אותה איך זה לטייל לבד בעולם?

"טסתי עם חברה לדרום אמריקה ואז התפצלנו, הבנתי שאני צריכה לטייל גם לבד לפעמים כי מכל החבר'ה שהכרתי בטיול אף אחד לא רצה לבוא איתי ל Salar de Uyuni בבוליביה. ואין מצב שאני מפספסת ולא הולכת לראות את הדבר המדהים הזה! אז קניתי כרטיס אוטובוס ופשוט נסעתי לבוליביה לבד וזו הייתה החוויה הראשונה שלי של באמת לטייל לבד. זה היה מדהים. פתאום שאתה יוצא מאזור הנוחות שלך ומטייל לבד, אתה נותן לעצמך את האפשרות הזו להכיר אנשים. כי כשאתה עם חברים הרבה פעמים לא בטוח שתכיר אנשים חדשים כי אתה כבר בנוחות שלך. יש לך מישהו לטייל איתו. לעומת זאת כשאתה לבד אתה סוג של מכריח את עצמך להכיר". תוך כדי שהיא סיפרה לי על הטיול סולו הראשון שלה לדרום אמריקה בו היא ביקרה גם בברזיל וכמה התרבות של פורטוגל מזכירה לה את ברזיל והיא מחכה לרגע שתוכל לחזור לבקר שם חברים ברזילאיים. היא העלתה זיכרונות מהטיול סולו הראשון, והזכירה לעצמה כמה זה כיף לטייל לבד!

צליל עפה על טיולי סולו, וכמה חודשים לאחר השביעי באוקטובר היא הייתה חייבת לטוס לאנשהו, לנקות את הראש. אז היא טסה לבלגיה לפסטיבל מוסיקה ומשם המשיכה לפורטוגל. הרבה זמן שהיא רצתה לבקר שם, גם יש לה אזרחות פורטוגלית. כמובן שהיא נסעה לבד לשבועיים. איך כשהיא נחתה בפורטוגל: "משהוא דיבר אליי, ויכול להיות שזה בגלל שזה החזיר אותי לדרום אמריקה, לברזיל. פורטוגל מאוד מזכירה את ברזיל. השפה הפורטוגזית דומה לפורטוגזית שמדברים בברזיל, יש פה המון ברזילאים. יש בפורטוגל את הסטייל הלטיני. אתה מרגיש שאתה בדרום אמריקה אבל יותר מערבי ויותר בטוח. ובאמת הרגשתי את זה ואמרתי לעצמי שאני רואה את עצמי חיה פה.

היא כל כך התאהבה בפורטוגל שהיא פשוט לא הגיע לטיסה חזרה לישראל ונשארה עוד שבוע כדי לחקור את פורטוגל. ואז היא חזרה לישראל עם ההחלטה לעשות רילוקיישן. או שהיא עושה את זה עכשיו או שהיא לא עושה את זה בכלל. וכך היה!

"חזרתי לארץ, אמרתי זהו אין אני לא מסתכלת אחורה, אני פשוט עושה את זה, ארזתי את כל הדברים שלי, מכרתי את כל מה שהיה לי בדירה, העפתי כל דבר שיכולתי להעיף מהחיים שהיו לי לפני, ארזתי את הכל לתוך 4 מזוודות ופשוט הגעתי לליסבון".

מה הדבר שהכי עורר בך השראה בפורטוגל, שגרם לך לרצות לעשות רילוקיישן לשם?

"חוץ מהעניין שהיא ממש מזכירה את ברזיל, מה שאהבתי ספציפית בליסבון זה שהרגשתי שיש פה אומנות בכל פינה בעיר, את רואה את האומנות. אני אומנית (עם וויב ומיינד של יוצרת ויזמית עסקית😄), זה מוזר לי להגיד על עצמי אומנית. אני בדרך כלל לא אומרת את זה על עצמי. אני כן רואה אומנות בכל מקום ואני נורא אוהבת אומנות אריכים, זה משהו שתמיד היה לי חיבור אליו. זה משהו שלא חשבתי עליו לפני, וכשהגעתי לליסבון ופתאום ראיתי את זה אז עפתי על זה.

אז איך זה ליצור כשאת בפורטוגל, מה מעורר בך השראה ליצירה?

"אני מעצבת גרפית, יש לי עסק יציב שבו אני בונה אתרים ומעצבת גרפית. לגבי היצירה, זה משהו שאני כל הזמן יוצרת, יש לי עסק נוסף בארץ של מפות עולם מעוצבות שאני יצרתי ועיצבתי https://chasing-wanderlust.co.il/

ואני חייבת להגיד שמהשביעי לאוקטובר לא הצלחתי ליצור ולאייר שום דבר, מלבד המפות שהקמתי אותן כמה חודשים לפני המעבר לפורטוגל. האומנות שלי היא ב Ilustrator, שם אני מאיירת. היה לי מאוד קשה לחזור לאייר, זה לקח זמן. השבועיים הראשונים בפורטוגל היו מזעזעים, הרגשתי שעשיתי טעות, לא הצלחתי למצוא את עצמי הייתי נורא לבד. בודדה, לא לבד. לבד אני רגילה. הבדידות הרגה אותי, אמרתי לעצמי למה הייתי צריכה את זה, למה עשיתי את זה לעצמי? אז לחשוב על ליצור, בכלל לא היה לי בראש. רק היה לי בראש איך אני שורדת כאן עוד יום? ועם הזמן נהיה לי חברים ויותר הסתדרתי כאן והרגשתי שעשיתי את הבחירה הנכונה, שאני אוהבת את השפה. אפילו התחלתי ללמוד פורטוגזית."

צליל אמרה לי שאחד הדברים שחשובים לה כדי להיטמע בתוך תרבות ומדינה חדשה אליה היא עוברת, זה ללמוד את השפה כדי להבין את האנשים סביבה וגם להסתדר יותר טוב עם הבירוקרטיה ואחרי שלושה חודשים ותוך כדי התאקלמות בפורטוגל היא התחילה ללמוד פורטוגזית עם מורה דוברת אנגלית.

"הפורטוגזים ממש סבלניים איתי, ומתקנים אותי כשאני מדברת את השפה. וזה ממש נותן לי ביטחון לדבר בפורטוגזית. הם אנשים מקסימים".

איך נראה הרילוקיישן שלך בפורטוגל?

"אני פה בליסבון לא הרבה זמן, אז אני עוד בשלב של לבנות את עצמי. אפילו עדיין אין לי דירה, אני עדיין עוברת ממקום למקום וזה בפני עצמו מאוד מאוד קשה. כשעדיין אין לך את הבית שלך וזה מרגיש כאילו אתה עדיין לא מקומי. זאת אומרת שאין את התחושה הזו, כי אין לי את הבית שלי. בקרוב אני ממש מקווה למצוא את הדירה שתהווה לי בית. אני חייבת לציין שאני אדם חברותי אז יותר קל לי לייצר קשרים עם א.נשים, ומזה גם לא דאגתי לפני הרילוקיישן. כשתכננתי את המעבר שלי ידעתי שלמצוא חברים לא יהיה לי קשה, מה שכן יהיה לי קשה זה באמת התרבות, ללמוד תרבות חדשה. חששתי שיהיה לי הלם תרבות. כי זה מה שהיה לי בארצות הברית. ומבחינת סופר והסתדרות יום יומית, בהתחלה קניתי בסופר היקר עד שהבנתי איפה המקומיים קונים ועברתי לסופר יותר זול. וזה משהו שאת לומדת עם הזמן, אז בהתחלה ברילוקיישן יש מלא הוצאות לא צפויות וזה משהו שחייב לקחת בחשבון. אם מישהו רוצה לעשות רילוקיישן, חייב לשים כסף בצד!".

צליל סוללת לעצמה את החיים בליסבון ויוצרת תוך כדי תנועה. היא סיפרה לי על זה שהיא מעצבת גרפית ויש לה עסק של עיצוב גרפי, מיתוג עסקי ובניית אתרים https://www.tzlilgraphics.com/. זה עסק שיש לה אותו כמה שנים טובות. העסק שלה מאפשר לה לטייל סולו ולעבוד מרחוק. ותוך כדי תנועה היא תמיד יצרה את האומנות שלה, יזמה דברים חדשים ופיתחה את העסק שלה לגמרי לבד!

בהתחלה היא בכלל חשבה לצאת לנוודות דיגיטלית, ובסוף היא החליטה לעשות רילוקיישן לפורטוגל כי home base מאפשר להיות במקום שקט איפה שאת אוהבת את התרבות ומשם אפשר לטוס ולטייל בעולם ותמיד לחזור.

לצליל לקח המון זמן עד שהיא עזרה את האומץ לעשות רילוקיישן והיא עבדה ממש קשה על העסק שלה כי זה לא היה רק המיתוג העסקי והבניית אתרים. היא עבדה בעוד עבודה זמנית של שמירה. והיא מספרת ש "הייתי חייבת רגע לעצור הכל, אם החלום שלי זה לעשות רילוקיישן או לעשות נוודות דיגיטלית, אני חייבת לייצב את עצמי כלכלית. ואני זוכרת שאת העבודה בשמירה לקחתי כדי לחסוך למען מטרה טובה. וחשוב לפעמים להבין שאם אתה רוצה משהו אתה צריך אולי טיפה לרדת ברמת חיים או לשים בצד את מה שאנשים אחרים אומרים לך או מה שאתה אומר לעצמך. כי בזמן הזה שעבדתי גם על העסק שלי וגם בעבודה זמנית יצרתי משהו משלי. חוץ מהעסק יש לי גם את הפודקאסט Etsy Echo

שגם דרכו אני מלמדת אומנים אחרים איך לעשות כסף מהיצירות שלהם".

ואיך זה היה לך לבנות את העסק שלך?

"לקחתי את כל הזמן שיש לי והשקעתי רק בזה. זה היה לי מאוד קשה!. לרגעים הייתי בדאון ואמרתי לעצמי שיש אנשים שלוקח להם לבנות עסק הרבה יותר מהר. ואני נתקעת כבר שלוש שנים באותו המקום, והנה בסוף גם אני עשיתי את זה! כי זה לא עניין של כמה זמן, זה בסוף קורה אם אתם מאמינים ואתם רוצים אין שום סיבה בעולם שזה לא יקרה. וזה מה שאני רוצה להגיד: שהכל אפשרי, פשוט להאמין. אני האמנתי כל הזמן הזה שבניתי את העסק. ידעתי בבפנים שלי שיום אחד זה יקרה!. תאמינו חזק ותעשו עבור זה וזה יקרה, כי אין סיבה שלא".

צליל בעיניי היא אישה מעוררת השראה, כזו שהולכת עם הלב ונאמנה לדרך שלה. וגם אם קשה היא עוברת דרך הקשיים כי היא חדורת מטרה ועושה המון עבור המטרות שלה והגשמת החלומות שלה.

ואם גם אתם רוצים להכיר יותר את האומנות של צליל מקרוב ולשמוע ממנה עוד סיפורי השראה על רילוקיישן סולו ויזמות עסקית בפורטוגל. אני ממליצה לכם בחום להקשיב לפודקאסט של צליל מלכא ושרון גולדשטיין חברה שלה כרטיס לכיוון אחד. כאן תוכלו לראות את האומנות של צליל: Tzlil Graphics- Instagram

ואני וצליל מזמינות אתכם/ן להאזין לפרק השני בפודקאסט שלי "שורשים באוויר-על שפה ורילוקיישן" בו אני והיא דיברנו על השראה, יצירה, ויזמות עסקית במהלך הרילוקיישן סולו שלה בפורטוגל.

נתראה בסיפור ובפרק הבא של שורשים באוויר.

מאת: דניאל מישאלי