סיפור #5 - שורשים באוויר: ללכת על החלום עד הסוף, בקצב שלך

את שיר טל-עזר הכרתי במעגל נשים אונליין לנשים ברילוקיישן שהעברתי לפני כמה חודשים ביחד עם יהב חברה שלי, שהכרתי דרך זה שאירחתי אותה בפרק בפודקאסט שלי (פרק #4 על אסטרולוגיה והרילוקיישן סולו שלה לקולומביה).

באותו המפגש הקסימה אותי הדרך שבה שיר דיברה על המעבר לחיות בברזיל בעקבות אהבה. בלי לדעת לאן הלב שלה ייקח אותה.

אהבתי את הכנות שלה, את האוטנטיות דרכה היא מביעה את עצמה. וזה הרגיש לי נועז. היא עשתה לי חשק לשמוע את הסיפור שלה ולהזמין אותה להתארח בפודקאסט שלי ולספר לי על איך זה להיות זמרת יוצרת בעולם הגדול ועל הרילוקיישן סולו לתאילנד שהיא עשתה אחרי חצי שנה בברזיל. על כל זה ועוד דיברנו בפרק איתה בפודקאסט.

והיום, בהשראת השיחה עם שיר בא לי לדבר על "יצירה תוך כדי תנועה"- השראה, בניית הביטחון העצמי ליצור ולהשמיע את הקול שלך בעולם!

מתוך כל מה שדיברנו עליו בפרק בו אירחתי את שיר אצלי בפודקאסט (לינק בסוף הסיפור), הכי נגע לליבי לכתוב על היצירה שקוראת תוך כדי תנועה: בין אם את זמרת יוצרת, כותבת, בעלת עסק או יזמת עסק בתחילת דרכה, מטפלת, ציירת, רקדנית וגם אם אין לך כישרון אחד, ואת טובה בהרבה דברים או אפילו לא מתחברת לאף אחד מהתחומי התעסקות ועניין שציינתי כאן- את אישה יוצרת בעולם הזה ואתה גבר יוצר. כולנו יצירתיים כאשר אנחנו מביאים משהו מתוך עצמנו אל תוך העולם הזה ומשפיעים על העולם דרך הלב שלנו.

שיר הזכירה לי שכולנו חווים את העולם דרך העיניים שלנו, וכך נוצרת לה הפרספקטיבה שלנו על העולם שאנו מעבירות הלאה- ואת אף פעם לא יודעת איפה "איך שאת רואה וחווה את העולם?" יפגוש אדם אחר.

היא אמרה לי: "בסוף כל האינטראקציה שלנו היא סביב לחלוק חוויות חיים. כי כשאנחנו חולקות אותן אנחנו מקבלות פרספקטיבה שונה וגם מניחות עוד פרספקטיבה, ואם יש בן אדם אחד בעולם שצריך את הפרספקטיבה הזאת עכשיו .שזה ממש עושה שינוי עבורו, הפרספקטיבה הספציפית שאני הנחתי, זה שווה עבורי. המתנה שלי היא הפרספקטיבה שלי. כי זה בעצם מה שאנחנו חווים מתוך זה שאני כרגע מגולמת -בגוף של שיר-, אז יש לי את הפרספקטיבה של שיר. ואיך שאני מבינה וחווה את המציאות ואם אני שמה אותה בחוץ אז יש בן אדם שזה יפגוש אותו ויוציא אותו לרגע מהאוטומטים שלו כדי שהוא יהיה קרוב יותר לעצמו, לביטוי והחופש שלו".

אני (דניאל) כותבת מגיל 12. ואם אני רגע מסתכלת אל תוך עצמי, ומתבוננת ברגעים והתקופות בהן הרגשתי חסרת השראה, פחות כתבתי או לא כתבתי בכלל. מה שהיה ברגעים האלו מעבר לחוסר השראה- היה הפחד לפגוש את עצמי, לכתוב מתוך המקומות הכואבים ובעצם להתקרב לעצמי.

וברגעים האלו שהתחלתי לכתוב את כל קשת הרגשות: שירים וסיפורים על כאב, אכזבה, פחד, בושה, שמחה... גיליתי השראה שנולדת מתוך עצמי. ואני לא צריכה לחפש אותה מבחוץ.

וזו חתיכת התמסרות לתנועה וחקירה פנימית שמאפשרת ליצירה להיוולד מתוכי אל העולם.

לא סתם אומרים, שמתוך הרגעים הכי קשים/ כואבים נולדים להם השירים והסיפורים הכי טובים.

שאלתי את שיר בעקבות שאלה שנתקלתי בה על שולחן בבית קפה בפורטוגל- מתי הייתה הפעם האחרונה שהיא יצאה מאזור הנוחות שלה ואיך זה גרם לה לגדול והיא ענתה לי ש:

היא יוצאת מאזור הנוחות שלה בתוך תחביב וחיה מחוץ לאזור הנוחות שלה. והיא אמרה לי גם שזה מסע חקירה שלא נגמר, רגע להבין מתי זה הפחד או מתי זו האינטואיציה שמנסים לדבר איתי ולהוביל אותי בחיים.

משהו ממש יפה ששיר לימדה אותי, זה לשים סימני שאלה (?) על הפחד. לשאול את עצמי האם המחשבות שמפחידות אותי מלהעז לצאת לדרך הן באמת כאן כדי להשאיר אותי קרובה לגרסה שאני היום או שאני יותר מונעת מההתרגשות לתת למשהו חדש להתגלות בחיי ולגלות גרסה נוספת של עצמי.

ודיברנו המון בפודקאסט על זה ש: "אין עצמי אחד". כל מסע שאנחנו יוצאות אליו ואפילו מסע פנימי, חקירה עצמית. מגלה לנו עוד דמויות ועוד חלקים בתוך עצמינו.

שיר עברה לקופנגן עם שתי מזוודות, גיטרה וכל הציוד המוזיקאי שלה. בידיעה שהיא הולכת לייצר עבור עצמה את הבית שלה. מקום בו היא יכולה ליצור את המוסיקה שלה וללכת על החלום להיות מוסיקאית לתווך הרחוק.

בשביל שהיא תוכל ללכת על החלום עד הסוף, בקצב שלה היא הייתה צריכה לעבור למקום בו היא יכולה לאפשר לעצמה את הנשימה והרווחה לזוז יותר לאט ולכתוב שירים ולהלחין מתוך התמסרות למסע האישי שלה.

ככה התחיל לו המסע רילוקיישן לתאילנד

שיר מאמינה שחופש הוא במחשבה, ושזה להיות ברווחה- בהסתכלות שהיא לא אוטומטית.

ואני מאמינה שאיפה שאנחנו מכניסות יותר גמישות ותנועה לחיינו, יש יותר מקום לתת לעצמי להיות באמת.

לתת לעצמי להשמיע את הקול שלי בעולם זה מפחיד. יש בזה המון חשיפה, פגיעות...

וכשפתחתי את הבלוג כתיבה שלי "A wanderlust of words" חלמתי על זה שהמילים שלי יגעו בלבבות של אנשים מסביב לעולם. ובמהלך השנים הייתי מעלה מדי פעם סיפורים. כי החשיפה הרגישה לי too much

ובפברואר 2024 כשפתחתי את הפודקאסט שלי והתחלתי לכתוב סיפורים של ישראלים ברילוקיישן מסביב לעולם ולעלות פרק פעם בחודש + סיפור שמתכתב איתו. מדי פעם אני מעלה פרק סולו וסיפורים איישים שאני כותבת כאן בבלוג כתיבה ומדי פעם אני מעלה לרשתות דברים שאני כותבת. התחלתי להשמיע את הקול שלי בעולם בקצב שלי.

שיר, את השראה בעיניי. מגשימה את החלום שלך להיות זמרת כל יום בקצב שלך.

ואני ממש מאמינה כמוך שאנחנו לא יודעות את מי המילים שלנו יפגשו בצד השני. ואם רק נגענו באדם אחד שמזדהה עם מה שעברנו. זה שווה את זה.

מוזמנים לשמוע את הפרק ה- #5 בפודקאסט שלי שורשים באוויר עם שיר: (לינק: לפרק #5 )

ונתראה בסיפור והפרק הבא בפודקאסט ב יום שישי הראשון של חודש אוגוסט.

באהבה,

דניאל מישאלי